לו היית כאן עכשיו אמא היינו בטח עסוקות בהכנות לחג. היינו מחפשות בקניון לאבא חולצה עם כיס ואח”כ היינו נוסעות ל”אלונית” לחפש ב”קינמון” מתנות לאלה ולבילהה כי לא משנה מי מכן חוגגת אתן תמיד מחליפות מתנות. אח”כ היינו הולכות ל”סטימצקי” להתעדכן מה כדאי לבקש מספריית העיוורים ואת היית יודעת למצוא את המוכרת היחידה שבאמת קוראת שם ספר והייתן שוקעות בשיחה ארוכה. ובדרך לקפה היינו נכנסות לחנות הבגדים ושוב היית מודדת נעליים עם עקבים והפעם לא הייתי נוזפת שזה מסוכן לך שהרי הליכתך אינה יציבה. היית מודדת וכשרואה שאני חסרת סבלנות היית שוב פונה למוכרת ומבקשת ממנה לנסות למצוא גם לי איזה משהו ועוד לפני שהייתה מביאה היית מסבירה לה שאני כמו אבא שלי “לא מתלבשת” אבל יש לך גם בן והוא יצא דווקא בסדר והוא גם חייב כי יש לו עבודה נורא חשובה באוניברסיטה.

אם היית כאן עכשיו לא הייתי כועסת והייתי מבינה שאינך מבקרת ובעצם ככה את אומרת שאת אוהבת והייתי מודדת ואולי אפילו קונה ובעצם אומרת לך שאני אוהבת בחזרה…

ואחר כך היינו יושבות ב”מצדה” והיית מזמינה משהו עם סלק ומספרת לי שוב שאבא שונא סלק ומסעדות וששוב הוא הולך לפרדס כשחם מדי. והיינו שוקעות בשיחה ארוכה ומנחשות אם נתן יבוא לחג ושוב היית מבטיחה שהפעם תתקשרי לבני ומצטערת שלמרות שהוא גר קרוב אינכם מתראים. היית מספרת שוב בדאגה מה שלומן של רותי ופנינה ומה היה בפרלמנט הנשים שלך ושאתן חייבות לחגוג או לבקר את הזו או את ההיא. ושוב היית מתפעלת מעבודתו של עידו וכמה הוא עובד קשה וכמה זה חשוב ואני הייתי מוסיפה איזו שטות למרות ששתינו לא ממש מבינות מה באמת הוא עושה. אח”כ היית מבקשת שנמצא מתנות לנכדים (למרות שהם מעדיפים כסף) ומתפעלת מאישיותו של ברק, קפדנותו של גיל ויופיין וכישרונן של הבנות…

ושוב היית מזכירה את סבא דב וירושלים ושוב לרגע היינו מתווכחות…. ושוב היית שואלת אותי על הטלים ולא משנה מה הייתי מספרת היית משיבה לי שחגי צודק…

אם היית כאן עכשיו היית שואלת ואני הייתי משיבה ולא מקמצת.

היית עונה לך ודואגת שבין המילים אגיד גם תודה וסליחה וכמה אני אוהבת. הייתי עונה בפירוט ולא מחסירה ואחר-כך הייתי שותקת.

שותקת ומקשיבה בשקיקה לכל מילה ובקול רם מודה על שזכיתי באמא נדירה שיופיה מתגמד רק לנוכח רוחב לבה וחכמתה הרבה. אמא שהייתה לי חברה ואם ואחות… ועכשיו חסרה לי נורא.