ירושלים

כתבה: רותי קפלן

לאיקה יקרה שלי 21.3.2016

את הבשורה המרה קבלתי הבוקר בתדהמה גדולה ובעצב רב. זה לא יכול להיות, איך זה קרה!!

רק בשבוע שעבר בשרת לי לאיקה על העובדת החדשה שקבלת, כמה היא נהדרת אמרת שאת מקווה שיהיה עכשיו קל יותר ליאיר, שיהיה חופשי יותר.

והנה כל זה נגמר לפני שהתחיל בכלל, כמה עצוב וכמה חבל.

לאיקה יקירתי בת דוד יקרה ואהובה שלי, אמנם גרנו תמיד בערים שונות, את בירושלים ואני בילדותי בתל אביב, אבל הקשר בינינו היה חזק ויציב לאורך כל השנים. היינו באות אחת אל השנייה לעיתים קרובות לשהייה ארוכה לפעמים של שבועות רצופים בכל החופשים מבית הספר. אני זוכרת שעמדתי תמיד נפעמת לידך כשניגנת בפסנתר ושרת בקולך הערב, הייתי מלאת הערצה אליך. היית כל כך מוזיקלית וכל כך מוכשרת.

אבא שלך היה האח היחיד של אמא שלי שנשאר ממשפחה גדולה וענפה שנספתה כולה בשואה. הוא היה איש נפלא אחד מ ל”ו צדיקים. דוד דוב קראתי לו. את היית קשורה אליו מאוד מאוד כי נשארת איתו שנים רבות לבד…